אַתְּ שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי נִרְעָשׁ

אַתְּ מְאִירָה

וַאֲנִי הַצֵּל הַנִּמְתָּח מִכַּפּוֹת רַגְלַיִךְ העירומות

שֶׁעַל הַחוֹל עַד מִצְחִי הַמִּתְכַּוֵּץ

בְּחוֹף הַיָּם שֶׁאוּלַי נִפְגַּשְׁנוּ בּוֹ

וְאוּלַי רַק דִּמְיַנְתִּי

אַתְּ שׁוֹקֶלֶת לָבוֹא

וּמִשְׁקָלִי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט

כְּכָל שֶׁאַתְּ שׁוֹקֶלֶת

וּכְשֶׁאֵינֵךְ

אוֹבֵד לִי כּוֹחַ הַכְּבִידָה

וַאֲנִי עָף שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי

וּמִתְקָרֵב

כְּאִקְּרוּס

לְרוּחוֹת הָאֵשׁ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁיַּתִּיכוּ אֶת הַדּוֹנַג הַמְּחַבֵּר

בֵּין כַּנְפֵי גַּאֲוָתִי

לְגוּפִי

שֶׁעַכְשָׁו נוֹפֵל חָפְשִׁי

וְהַחֲבָטָה שֶׁתָּבוֹא

אוֹ שֶׁתָּבוֹאִי