היום עליתי על שיטה מעולה לשוטט ולתעות שעות ארוכות בעיר זרה, לפנות לאן שהעין נמשכת והרגליים לוקחות וליהנות מחדוות הגילוי, בתחושת ביטחון שלא אלך לאיבוד.

זאת השיטה: מסמנים בגוגל מפות יעד מרכזי ובולט, למשל כיכר אריסטוטאלוס במרכז העיר; אריסטוטאלוס זה אריסטו בעברית.

"שורש הלמידה מר הוא, אך פריו מתוק," אמר אריסטו. אני הבנתי אותו, זה היה הבוקר בעיצומו של ביקור מלומד במוזיאון לארכיאולוגיה בעיר. המר היה שהתחיל לכאוב לי הגב התחתון; וידעתי שמזורי יבוא לי מצעידה ושיטוטים ארוכים ברחובות, ויצאתי משם.

המוזיאון היה נקודת המוצא שלי אל היעד, 10 דקות הליכה. שמתי בגוגל מפות כיכר אריסטוטאלוס, והתחלתי צועד וכמו שצעדתי, ככה סטיתי כל העת מהנחיותיה של הנווטת אל כיוון אחר שמשך אותי.

כעבור חמש שעות של שיטוט והפסקות לקפה ולהשתהויות ולצילומים, הגעתי אל היעד שלי, לא זה ששמתי במפה, אלא אלה שסימנו לי דעתי וגופי. רוויתי די לשעה זו ואני מתחיל להיות עייף ובא לי לחזור ולנוח בביתי הזמני, למרפסת רחבת הידיים, מול שמיים רכים מעוננים אפרפרים, שרצועות אור בוהק נמתחות בהם, ותכלת חיונית כרוכה סביבם כמטפחת, גגות של בניינים, ציפורים מעופפות, ורוח מנשבת, ובירה וסיגריה במרפסת והפוסט הזה.

והגעתי אל היעד, והיעד היה – כן, הדרך.