פוסט-סוף-יולי והמלצה
זה היה כרוך בעבודה פסיכולוגית מתוחכמת ובשידולים נמרצים, עד שהצלחתי להפריד בין הילדים לטלפונים שלהם ולהביא אותם למוזיאון. לא לפני שהבטחתי להם שאין מדובר במוזיאון "רגיל" לאמנות, מוסד שהם איבדו בו את אמונם, ברגע שנתקלו בציור עם שני קווים ונקודה ולא הבינו מה אמנות בזה, או שראו בקוביזם של פיקאסו לא "תקופה" אלא עצלנות ביצירת קווים מעוגלים, או שסתם השתעממו בכל פעם מחדש עד שגדלו מספיק כדי לדרוש להפסיק להשתעמם, כי את זה הם יכולים בבית, לבד.
היינו במוזיאון אוצרות החומה בעכו והיה כיף ואפילו מעניין ומהנה. ראשית, כי מדובר במקום סגור עם מיזוג מצוין, שנית – הודות לשפע האביזרים והמיצגים הנחמדים שמתארים את אורח החיים של תושבי האזור ב-200 השנים האחרונות. זאת הייתה הזדמנות טובה להראות לילדים כלים ששימשו את סבתא ואת סבתא של סבתא ואת התורכים ואת שאר הפולשים ואת כל תושבי הארץ באותם ימים, וקצת גם את אבא.
מומלץ מאוד, לפני או אחרי שיטוט חובה בשוק הנהדר של עכו העתיקה, שוק שלמרבה השמחה הם אוהבים לפחות כמוני, ולא רק בגלל הכנאפה המעולה, אם כי תמיד זאת התחנה הראשונה מבחינתם.