בדלפק הבורדינג בטיסה ממלטה לישראל התחוללה סערה זוטא, כשדיילת אחת אסרה על נוסע אחד להיכנס עם הלולב שלו למטוס. האיש החזיק בידיו ערכת ארבעת המינים באריזת פלסטיק, שבה בלט והזדקר לולב ארוך. הדיילת הסבירה לו ש"הדבר הזה" לא עומד במגבלת המידות של פריטים שאפשר להכניס לתא הנוסעים.
החל ויכוח.
"אַי אֵם טֵלִינְג יוּ, אִיטְס א הוֹלִי דֶּקֶל. אֵיט מַאסְט בִּי וִויְט' מִי," אמר בנענעו את הלולב הנוסע לדיילת, שלא הבינה כלום, ולכן גם לא אמרה כלום, ורק עשתה בראש "לא".
המנענע אמר שהוא בא עם זה מישראל ושהוא חייב לחזור איתו לישראל, אחרת זה חטא גדול.
הממאנת אמרה משהו בחזרה והוויכוח נמשך.
כמה נוסעים שהיו עדים להתרחשות, התקרבו אל הדלפק וניסו להסביר לדיילת את חשיבותו של הלולב. "איטס ג'ואיש טרדישין, ורי אימפורטנט". "איטס ביג מצווה."
הדיילת, שעדיין לא הבינה מה חשוב בחתיכת דקל ומה זה "מצווה", אמרה שהוא יכול להכניס אותו אם הוא יקפל אותו לשניים.
"לאאאאא," קראו כולם כמקהלה, ואחד אמר, "איטס א קריים טו ברוק איט." ונוסע אחר אף הגדיל לעשות ואמר, "הוֻ אָר יוּ טוּ סֵיּי נוֹט טוּ בְּרִינְג לוּלָב טוּ זֶה אֵיּיֹר פְּלֵיֹין. אַי ווֹנְט טוּ סְפִּיק טוּ זֶה מֵנֵגֶ'ר."
היא אמרה שהיא המנהלת וש"הדבר הזה" כמו שהוא – לא יכול להיכנס, כי זה מנוגד להוראות התעופה האזרחית.
כל זה קורה בשעת לילה מאוחרת, אחרי שלוש שעות עיכוב בשעת ההמראה, כשכולם עייפים ועצביהם מתוחים ורק רוצים לעלות למטוס ולעוף חזרה לארץ. ואז התגבש מחנה נגדי למצוות הלולב, שתהה – "מה פתאום הוא מביא איתו לולב לחופשה בחו"ל? היה צריך להישאר בארץ."
ובכן, חברים וחברות יקרים, אני לא יודע איך זה נגמר. אבל לא ראיתי את הנוסע ולא את לולבו במטוס, ולא לצד מסוע איסוף הכבודה בנתב"ג.
אז אם תתקלו פעם ברחובות מלטה באיש עם לולב, תגידו לו שהחטופים חזרו, שנגמרה המלחמה, שהיו בחירות ובנגביר הפך לרועה עזים בגבעות שומרון; וסמוטריץ' הקים קרן לנזקקים, ושרה הפכה לדיילת בכנף ציון, וישראל כ"ץ בודק תיקים בכניסה לקניון הגדול בפתח תקווה, ונתניהו תופס שמש כגימלאי במיאמי.