בנסיעתי לפרובאנס בנובמבר 2025 ביקרתי בבית החולים שבו אושפז וינסנט ואן גוך לאחר שחתך את אוזנו, לפני 137 שנה. בתמונות כאן: בית החולים כפי שצייר אותו ואן גוך, וצילום שלי מביקורי במקום.

למה ואן גוך פצע את עצמו?

בפברואר 1888, אחרי שנתיים בפריז, שהעיקה עליו בהמולתה ובאפרוריותה כפי שחש אותה, ואן גוך חלם על מקום שקט, מלא אור וצבע, שבו יוכל לייסד קהילת אמנים שיעבדו יחד, יתמכו זה בזה ויצרו אמנות חדשה. הוא גם רצה להפחית מהנטל על אחיו תיאו, שתמך בו כלכלית.

ואן גוך שכר בית בארל, שנודע בשם "הבית הצהוב", ופנה לפול גוגן, אמן שהעריץ במיוחד – בבקשה שיצטרף אליו וינהיג את קהילת האמנים שלו. אחרי שכנועים רבים (והבטחה של תיאו להקציב לשניים סכום למחייה וליצירה), גוגן הסכים. הוא הגיע לארל ב-23 באוקטובר 1888, ואן גוך היה נרגש ומלא תקווה. סוף סוף חבר, שותף, מישהו שיבין אותו. אבל המציאות הייתה אחרת. גוגן היה אמן מצליח, בטוח בעצמו, שחצן. ואן גוך רצה להיחשב לשווה שלו, אבל גוגן היה דומיננטי ומתנשא. התפיסות האמנותיות שלהם היו שונות, האופי שונה, והאווירה בבית הצהוב הפכה למתוחה במיוחד. הם התווכחו שוב ושוב.

כעבור חודשיים, לגוגן נמאס. הוא החליט לעזוב ולחזור לפריז. בערב של 23 בדצמבר, אחרי ויכוח סוער, גוגן יצא מהבית. ואן גוך, נסער ונואש, רץ אחריו ברחובות ארל, מנסה לשכנע אותו לחזור, להישאר. אבל כשהגיע אליו, גוגן נעץ בו מבט מלא סלידה וזעם, מבט שטלטל והסעיר את ואן גוך ופצע את נפשו המעורערת ממילא על חוסר הצלחתו כאומן.

וינסנט חזר הביתה לבדו. לקח סכין גילוח, וחתך חלק מהאוזן שלו, עטף אותה בבד והלך לבית בושת סמוך, שם מסר אותה לאחת הנערות שהכיר. את הלילה הוא סיים ברחובות החשוכים של ארל – מדמם, מבוהל, אבוד. אחת מנערות המקום מצאה אותו והזעיקה עזרה. למחרת הוא הובא לבית החולים Hôtel-Dieu.

החצר הפנימית של בית החולים צבועה בצהובים, ירוקים ותכלת – אותם צבעים שאחרי זמן קצר יהפכו לאחד הציורים הכי רכים ומלאי תקווה שלו.

בתוך הכאב, הפחד והבושה, ההתבוננות בגינה הזו הייתה עבורו עוגן, מקור ליצירה, משהו להיאחז בו. בעודו מתאושש, הוא כתב לאחיו תיאו: "הגן הזה מדבר אליי… צבעים תמיד ירפאו אותי יותר מכל תרופה."

ואכן, מתוך האפלה שנפלה עליו באותו לילה נורא נולדו כמה מהציורים המרגשים ביותר שלו: החצר הפנימית של בית החולים, העצים הערומים באביב מוקדם, הקשתות הצהובות, כמו ניסיון עדין להכניס סדר ונחמה לעולם שברגע אחד התפרק.