4.6.2019

לשאלת יקירתי, מה עשיתי בשבת בבוקר
ולמה לא השבתי להודעתך בווטסאפ, אהובתי, הסוכנת העמלנית של חדרי לבי:

היה לי בוקר שבת יפה ומרגש.
שעתיים וחצי של חיים של פעם
כשהאייפון רחוק ועל שקט:
קראתי כתבה יפה במוסף של הארץ על גנב אומנות
– מלצר מובטל מעיירה צרפתית נידחת, שבמשך שנים
גנב עשרות יצירות אמנות ממוזיאונים, מירידי אמנות,
מכנסיות וממכירות פומביות,
רק כי הוא אהב אותן ורצה אותן קרוב אליו.
יצירות במאות מיליוני דולרים שצבר בחדרו הדל בבית אימו,
בלי כל כוונה או רצון למכור.
עד הסוף המר.

ואחר כך קפה שחור חזק עם חוואיג' בלי סוכר,
וצפייה בסרט "שבילי הזעם" של טראנס מאליק, על אהבה ומוות, קלאסיקה קולנועית שדכדכה אותי אבל הזכירה לי למה אני אוהב קולנוע.

ולמה אני מספר לך את כל זה?
כי חשבתי כמה נפלא היה יכול להיות אילו היינו שנינו מכורבלים ואוהבים ככה בשבת בבוקר,
והייתי מקריא לך קטעים מהעיתון והיינו צופים יחד בסרט,
והיינו קרובים, והייתי גונב את לבך בלי כוונה או רצון למכור,
אלא רק כי רציתי אותך קרוב אלי