הוא גר בקומה השנייה בבניין בן שלוש קומות ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, באזור המערבי והשקט שלו. בבקרים הוא נוהג לשתות את כוס הקפה הראשונה שלו במרפסת הצופה על גן ילדים. הוא לוגם מהקפה ומתבונן בהורים ובילדים באים – באופניים, ברגל, במכונית – ונכנסים לגן.

בוקר אחד, אחרי שירד לזרוק את הזבל לפני שיתארגן וייצא לעבודה, הבחין באם ובנה שיצאו ממכונית קאיה פיקנטו אדומה. הילד בכה וסירב להיפרד מאימו. "יונתן, אתה צריך ללכת לגן. אני לא יכולה להישאר אתך, יש לי עבודה, מתוק שלי." יונתן בכה בכי תמרורים וכיווץ את גופו ואחז בשתי כפותיו בזרועה של אימו.

האם הבחינה באמנון, ולסבר פניה העגום והלחוץ התווספה מבוכה לנוכח הזר שהיה עד לסצנה. הם הסתכלו זה בזו, הוא חייך חיוך הרגעה ידידותי ושאל אותה אם אפשר, מכוון את עיניו לבנה. היא הניעה את כתפיה באופן שרמז, אתה יכול לנסות.

הוא פנה לילד ואמר לו "יונתן, חמוד, תסתכל שם למעלה", והצביע על מרפסת ביתו. "אתה רוצה לראות את הגן שלך מלמעלה?" הילד חדל מבכיו, מחה את פניו בכפותיו, הציץ באיש ואז הוריד את ראשו והצמידו לחזו, מפגין הסתייגות וריחוק. "יונתן, אם תעמוד על המרפסת אתה תהיה גבוה מעל כולם, ותראה את החברים שלך מלמעלה נכנסים לגן." יונתן נותר בתנוחתו המסוגרת אבל על פניו התפשט חיוך של מי שהרעיון להיות גבוה מעל כולם מצא חן בעיניו, ואחרי שתיקה קצרה ומבט מלוכסן באיש, הוא פלט "טוב." 

הם עלו לדירה ויצאו למרפסת.

יונתן הניח את מרפקיו על המעקה וצחק, "הנה אורי."

"אתה אוהב את אורי?"

"כן." הנהן 

"מה אתה אוהב אצלו?"

"שאנחנו משחקים ביחד."

ואתה רוצה לשחק אתו עכשיו?

"כן."

"אז כדאי שתלך לגן, הוא בטח מחכה לך שתשחקו ביחד."

למחרת אורי ואימו יצאו מהאוטו. האם הרימה את ראשה. הוא נופף לה והיא הנידה את ראשה לשלום.

….

כעבור שלושה ימים, אחרי שראה אותם נכנסים לגן, הוא ירד לזרוק את הזבל. היא יצאה מהגן, חייכה אליו ואמרה לו תודה על הבוקר ההוא.

הוא אמר, "בחפץ לב."

היא צחקה, וחזרה על מילותיו, "'בחפץ לב', הרבה זמן לא שמעתי מישהו מדבר ככה." ואז הוסיפה, "איזה לחץ, אפילו קפה לא הספקתי לשתות."

"גם אני, את מוזמנת." היא הסתכלה עליו רגע, היטתה את ראשה, הציצה בשעונה ואמרה, "אני לא בטוחה, ומעדיפה לא להתעכב, עוד מעט יתחילו פקקים."

"טוב" חייך. 

"אבל אולי בהזדמנות אחרת," אמרה, "תודה על ההזמנה."

"בטח," אמר ופנה ממנה וצעד אל ביתו.

ואז שמע את קולה, "יש לך קרח אולי?"

הוא נעצר, הסתובב, "יש קרח."

"אז יאללה, קפה, עם הרבה קרח. החום הזה משגע אותי."

כשטיפסו במדרגות שאל אותה איך היא אוהבת את הקפה שלה.

"יש לך כוס זכוכית גדולה?"

"יש."

"יש! וקרח?

"יש קרח."

"יופי, תראה לי את הכוס ואני אגיד לך כמה קפה לשים."

הם נכנסו לדירה, הוא שלף כוס זכוכית גדולה מארון המטבח והראה לה.

"כפית וחצי קפה והרבה קרח, פשוט," חייכה, "לא סיבכתי אותך בדרישות מיוחדות, נכון?"

"אני לא יודע," חייך, "עוד לא אמרת לי יחס מים חלב."

"אה, זה גם פשוט, שני שליש מים ושליש חלב."

בזמן שהרתיח מים היא סקרה את המטבח ואמרה, "זה נראה כמו מטבח פעיל, של מישהו שאוהב לבשל."

"זה נכון, אני אוהב לבשל, אבל כשבא לי."

"ובא לך הרבה או קצת?"

"די בא לי, בעיקר בשבתות. אני מכין לעצמי אוכל לעבודה למשך השבוע. מעדיף לארוחת צהריים את האוכל שלי. הבישול גם נהיה הרגל אצלי ומרגיע אותי."

"אתה נראה טיפוס די רגוע. עם הדיבור השלו… והאטי שלך, אבל אני מתכוונת בקטע טוב, כן?"

"זה בסדר. אני מודע לדיבור האיטי שלי. בא לך לאכול משהו?"

"לא חשבתי לאכול, אבל אני רואה שיש לך אבוקדואים בסלסילה, ואני מתה על אבוקדו, אז אם יש לך אחד בשל…"

"אחלה, יהיה אבוקדו."

הוא לקח אבוקדו בשל, חצה אותו בסכין וחילץ את תוכו מקליפתו בעזרת כף, פרס אותו לפרוסות ושיטח אותן כמניפה, זרה מלח ושאל אם מתאים לה מעט צ'ילי יבש. היא אמרה, אפשר אבל קצת. הוא שטף עגבניות שרי ופרס לחצאים, בזק עליהם מלח ושם בצלחת, וקלה פרוסת לחם במצנם והוסיף אותה לצלחת שלה. 

היא אמרה שהיא נמנעת מפחמימות, "מאז הלידה, אני עולה ויורדת כמו קרוסלה," גיחכה, "ואני נורא משתדלת לשמור. אבל הלחם נראה מעולה אז הפעם אני אוכל קצת.".

היא לא הייתה שמנה ולא מלאה, חשב, גופה יפה וענוג, עם קימורים נאים שהייתה בהם שלמות, שלא חסר מהם ולא מיותר מהם. ופניה בהירות וחלקות, נימים זעירים טוויים מתחת לעיני התכלת שלה. ושפתיים ורודות שהזכירו לו לב פחוס. 

היא לקחה את הצלחת שלה והוא את כוסות הקפה והם התיישבו לשולחן. היא נתנה ביס בלחם ושמה חתיכת אבוקדו בפיה ולעסה בחשק, נעצה את המזלג בחצי עגבניית שרי ואכלה.

היא שאלה אותו מה הוא עושה בחיים.

הוא אמר לה ושאל אותה לעיסוקה.

היא אמרה שהיא אנליסטית כלכלית בחברת השקעות, ושאלה אותו איך זה להיות במקצוע כמו שלו.

הוא אמר לה, שלהיות מתרגם זה מייסר אבל שזה שווה את הסיפוק שבהשלמת טקסט מתורגם.

היא סיימה לאכול והם יצאו למרפסת עם כוסות הקפה. דיברו קצת ואז שתקו. היא הסתכלה עליו. זה היה לו נעים, אבל הוא התעלם ופניו נותרו מופנות אל החוץ, כאילו לא שם לב למבטה ולא משתף פעולה עם מה שזה לא יהיה, שקורה כרגע.

היא לגמה לגימה אחרונה מהקפה וקמה עם הכוס הריקה בידה ואמרה, אני חייבת לזוז, תודה על הקפה ותודה ענקית על מה שעשית עם יונתן. הוא ליווה אותה לדלת, לקח מידה את הכוס והיא יצאה. הוא נעץ את מבטו בתחת שלה ורצה לשכב אתה.

הגיע סופשבוע.

ביום ראשון הוא לא יצא אל המרפסת, וכך גם ביום שני ושלישי ורביעי. הוא ידע שבכל בוקר, כשהיא יוצאת ממכונית הקאיה פיקנטו האדומה שלה וחוזרת אליה, היא מעיפה מבט אל המרפסת ומצפה לראות אותו.

ביום חמישי יצא למרפסת עם הקפה של הבוקר. כעבור כמה דקות מכונית הקיה פיקנטו הופיעה וחנתה, האם ובנה יצאו ממנה ונכנסו לגן. כשחזרה למכוניתה היא הרימה ראש, והוא הניף את ספל הקפה לאות שלום. היא חייכה ונופפה בידה, הצביעה על פרק ידה כרומזת על שעה דוחקת, וגלגלה את ידה והצביעה לכיוונו, כאומרת – מחר.

למחרת, שישי בבוקר, כשפתח את הדלת למשמע הדפיקה, מיד התחבקו והתנשקו והובילו את עצמם לחדר השינה, תוך שהם מפשיטים זה את זו ונותרים בתחתוניהם. הוא נשכב בגבו על המיטה, והיא עליו, מנשקת את פניו, את שפתיו, את צווארו, לוקקת לחזו, לבטנו, שדיה נצמדים לחלציו. היא התרוממה וליטפה את זיקפתו מבעד לתחתונים, ואז הפשילה את תחתוניו וחשפה לאט את הזין שלו. 

היא אחזה בזין הזקור שלו, חופנת אותו בשתי ידיה ומביטה בו ברעבתנות, כפותיה הרכות עוטפות ומלטפות, עיניה כמהות, לשונה רוטטת, פיה נפער והיא ממלאה אותו בבשרו ומוצצת בשקיקה רוויית רוק. הוא משך את חזייתה ושדיה נבעו כמו מפל רך שופע וענוג על פניו. הוא אחז בשדיה ומעך וליטף ומצץ בתאווה את הפטמות הקשות שלה, והיה מרוגש ויכול לגמור בכל רגע. אבל רצה להיות בתוכה.

הוא יצא מפיה ושכב על צדו והיא נטתה על צדה מולו. העיניים שלהם היו כמו פלגי מים נפגשים. הם נחו רגע מפעולותיהם והתנשמו בקול הולך ופוחת. הוא ליטף את פניה והיא ליטפה את פניו וידה האחרת נחה על הזין שלו. שפתיה הביעו עצב אבל עיניה היו פעורות. הוא נשק למצחה. 

הוא נשק לפיה. הם התנשקו נשיקות קטנות ועדינות, ואז הצמידו את שפתיהם בתשוקה וברעב של שניים שלא יודעים שובע. שפתיהם נפסקו ולשונותיהם התפתלו ונכרכו עד כאב. היא נשכה את שפתו ופצעה אותה. הם ליקקו את טיפות הדם והצמידו את פיהם, לועסים את שפתיהם, נוקשים בשיניים, נואשים ומשתוקקים, בודדים. כך דקות ארוכות, כשגופם מתחככים, קשים, רכים, בשר, עצמות, שדיים שופעים ורכים נמעכים כנגד חזה גברי ופלומת שיער רכה ונוכחת, כף יד בוטשת בבשר, קולות נאקה של חשק וכאב, ציפורנים חורטות בעור, דחיפה, הדיפה, משיכה, טלטול, סערת גוף ונפש, פנים רטובים מלשונות ומדמעות.

הוא הניח את כף ידו על כתפה והדף את גופה, עד שהיא שכבה על גבה והוא בא מעליה, וידה כיוונה את הזין שלו לכוס שלה, וכשחדר, לאט לאט, היא מלמלה כמו לעצמה, "כמה זמן לא הזדיינתי."

והוא חדר עד הסוף וגופה רעד והיא פרצה בבכי, "כן, כן, כן, כן…תזיין אותי"

הם הזדיינו שעה ארוכה, והוא ירד לה וליקק לה את הדגדגן והיא גמרה והוא שב וחדר אליה ויצא וגמר עליה. היא מרחה את הזרע שלו על הבטן שלה. ואספה את כפו בכפה ונשקה לה. הם נשכבו על גבם והתלטפו ענוגות, כפות ידיהם נמרחות איש על עור אישה על עור איש, ונרדמו.

הם התחילו להיפגש בקביעות בימי שישי בבוקר, ולפעמים גם בימים אחרים, כשהיה במרפסת והם סימנו לעצמם שאפשר. בפעמים האלה לפעמים אפילו לא הגיעו למיטה. היא נכנסה, סגרו את הדלת, והיא נשענה עליה בכיפוף הגוף והוא בא אליה בעמידה, כשכפות ידיו חותרות תחת שמלתה, וחופנות את שדיה בחשק עז, מושכות את מעטה חזייתה וחושפות את שדיה. ויד אחת נשלחת לתחתונים, פעמים מגלגלות אותם במורד רגליה, פעמים מסיתים אותם מעט, מגלים את הכוס ומפנים מקום לזין החודר. בתנוחה הזאת הם גמרו בתוך דקות ספורות.

אבל ימי שישי היו הימים היפים שלהם. הם התחילו אותם בקפה ודיברו, בדרך כלל ישבו במרפסת, חוץ מימי הגשם. בימי הגשם היא הייתה תולה את המטרייה שלה על קולב מאולתר שהוא שם מחוץ לדלת הכניסה לדירה, נכנסת וחולצת את המגפיים שלה, ובאה לחדר השינה ושוכבת על המיטה והוא היה מסיר את הגרביים שלה ומלטף את כפות רגליה ומריח אותן ונושק להן. הם שכבו והיה להם טוב. הם לא דיברו על אהבה ולא על קשר, רק התנהגו מנהג גבר ואישה ותשוקה והתענגו על גופם ועל נפשם שלא ביקשה הרבה חוץ ממה שקרה להם, וכשגמרו היא קמה, התלבשה והלכה.

בשישי אחד של קיץ חם היא עלתה לדירה ופתחה את הדלת ונכנסה לחדר השינה. המיטה הייתה ריקה. היא שמעה את קולות המים הזורמים ונקשה על דלת המקלחת, שמעה כן ונכנסה. 

היא הסיטה את דלת ההזזה של המקלחון והסתכלה עליו והוא עליה. היא ליטפה את פניו ואת חזהו, שמלתה הלכה ונרטבה.

הוא שאל אותה איך היא מרגישה. 

היא אמרה לו שהיא מרגישה ספה ולא מיטה, ושהיא רעבה לאוכל ולא לסקס, ושבא לה לבלות אתו את הבוקר הזה עד הצהריים, לבחור ספר סיפורים קצרים מהספרייה שלו וכל אחד יקרא לעצמו איזו שעה, ואחר כך יצפו בסרט או משהו.

היא נשקה לפיו ורחקה ממנו ופשטה את שמלתה הרטובה והניחה אותה על סל הכביסה, "אני אהיה על הספה עם ספר, תתלה אותה לייבוש ותבוא." 

אחרי שיצא מהמקלחת והתלבש ותלה את שמלתה לייבוש הוא בא אליה ושאל מה תרצה לארוחת בוקר.

"אתה תשב לאכול אתי, כן?"

"כן."

"בא לי משהו עסיסי כזה, איזו חביתה שמנמנה או עין הפוכה ורכה, וסלט קצוץ דק עם הרבה לימון וקצת שמן זית. מתאים לך?"

"מתאים. אני יודע מה אני אכין לנו."

"מה? תגיד לי."

"ביצה עלומה."

"יואו, זה בדיוק מה שבא לי רק לא הייתי בטוחה שאתה יודע ושאתה בעניין."

"אני יודע ואני בעניין. הרבה זמן לא הכנתי. זה לא מסוג הדברים שאני מכין לעצמי, אבל עכשיו, כשאת אתי ובא לך, יהיה לי כיף להכין."

"בוא תחבק אותי ותשכב עלי רגע, אני צריכה להרגיש את משקל גופך עלי, ואז תלך להכין."

כשקם מעל הספה, קרן שמש חדה חדרה מבעד לרפפות התריס והאירה את פניה בזוהר זהוב.
היא הליטה את עיניה בכפה והוא הסיט מעט את התריס, להגן עליה מפני סינוורה של השמש.

היא אמרה לו, לא התכוונתי להתאהב בך.

הוא בא אליה וירד על ברכיו ורכן מעליה ונשק למצחה וליטף את הבטן הענוגה שלה, שנדמתה לו כבצק תפוח ומוצק ומבטיח. הוא טמן בה את ראשו בעדינות רכה ושפתיו נחו על טבורה.

היא אמרה לו שזה נעים ומתוק, אבל שהיא מצפה לתגובה יותר מילולית למה שהיא אמרה לו עכשיו.

הוא אמר לה שזה מחמיא לו, ההתאהבות שלה, ושהוא לא יודע אם מה שהוא מרגיש כלפיה זאת אהבה, אבל הוא מתגעגע אליה בכל פעם שהיא הולכת ומצפה לבואה הבא, וזה בטח סימן להתאהבות.

היא הנהנה וחשבה לעצמה, והוא ירד מבטנה והצמיד את פיו למפשעתה ונשם אותה. היא נאנחה ואמרה לו שהיא רעבה.

הוא חתך מלפפון, גזר ועגבניה לסלט, הוסיף מלח ולימון ושמן זית וערבב.

הוא שפת מחבת עמוקה על הכיריים, הוסיף מים ומעט חומץ והצית להבה. הוציא מארון המטבח קערית וביקע לתוכה ביצה ראשונה. כשהמים במחבת רתחו הוא הנמיך את הלהבה עד שהמים בעבעו בעדינות. הוא שפך את הביצה, וכך עם עוד שלוש ביצים, וכיסה את המחבת במכסה זכוכית.

כעבור שלוש דקות הוא הוציא את הביצים והניחן על נייר סופג והעביר לצלחת. 

כשאכלו ארוחת הבוקר הוא שאל אותה איזה סרט בא לה לראות.

בא לי משהו משהו מצחיק ומריר.

הרבה סרטים רצו לו בראש, אבל בעיקר הוא זכר את אמיר קוסטוריצה, האחים כהן, בילי וויילדר. הוא הציע את בייבי אריזונה וסיפר לה קצת עליו. היא אמרה אני לא יודעת, זה נשמע לי מוזר.

היא שכבה על הספה כשרגליה מונחות על ירכיו. הוא חפן את כפות רגליה וליטף ועיסה אותן ומולל בריכוז את אצבעות רגליה המטופחות ומשוחות לק אדום.

היא עצמה עיניים ופניה אמרו עונג. "טוב לי ככה וכבר לא בא לי סרט." הוא הושיטה את ידה לעברו והוא אחז בה בלחיצה של חיבה.

היא אמרה בקול שקט, "אני לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותי."

"תספרי לי."

"אני לא טובה בסיפורים."

"אז רק תיזכרי ותדברי ותגידי מה שבא לך."

היא פקחה את עיניה וביקשה את עיניו ואמרה לו איך אתה כזה, חם וקר בבת אחת. אתה לא מתקשר אתי כשאני לא פה…רק מחכה שאבוא."

הוא נשך את שפתיו ועצם את עיניו.

"אני לא מבינה אותך עד הסוף ואולי בגלל זה אני מאוהבת בך." 

היא ליטפה את כפו הנתונה בכפה והניעה את אצבעותיה כמנגנת על אצבעותיו, וחשה את חיבתם ההדדית. "מה אתה רוצה לשמוע?"

"ספרי לי על הילדה שהיית."

היא הניעה את גופה, מיטיבה את תנוחתה וחיוך מוזר פשט על פניה. היא לקחה את הזמן והוא הבין אותה וחיכה בסבלנות.

"הייתי טום בוי, הרגשתי יותר נוח עם הבנים, שיחקתי איתם וביליתי הרבה בחברתם. רוב הבנות התפתחו לפני, ואני הייתי רזה, לא מפותחת, לבשתי ג'ינסים וטריקו והמראה שלי לא העסיק אותי במיוחד, חוץ מהתספורת," צחקה, "הקפדתי להסתפר קצר."

היא לקחה את ידו והניחה אותו על ראשה. הוא סירק את שיערה באצבעות פסוקות, ממעלה המצח ועד העורף. היא חייכה בעונג, והוא הבין לבד בלי שביקשה והעביר את ציפורניו על קרקפתה. גופה רטט והיא קמה מהספה ושבה ושכבה כשראשה על ירכו והם הביטו בעיניים.

"זה קרה כמעט ביום אחד, פתאום נהייתי נערה, אישה קטנה. הגוף שלי התמלא והתעגל, השדיים שלי תפחו והרגשתי בהן כאב, אבל לא כאב מציק. אתה לא תבין את זה כי אתה גבר. זה היה כאב מתוק של צמיחה, כמו העונג בלאכול חריף. אתה מבין?" 

הוא הבין ולבו יצא אליה.

"ואז התאהבתי בי ובגוף שלי. התחלתי להסתכל על בנים אחרת, גם הם הסתכלו עלי אחרת והתנהגו אלי אחרת." היא ליטפה את שפתיה בהרהור. "מצד אחד הם התרחקו, כבר לא זרקו לי מילים וצ'פחות וכיפים, אבל נעצו מבטים, בעיקר על החזה שלי. אהבתי את זה. אבל נהייתי בודדה. הבנות התרחקו ממני, והבנים לא העזו."

היא הניעה את גופה לתנוחה חדשה שתהיה נוחה לה, והתירה את קרס חזייתה ובקשה שילטף לה את הגב ויעשה עם הציפורניים.

אחר כך הסתובבה ונחה על גבה והוא הניח את כפו על בטנה.

"מאז הלידה המשקל שלי לא יציב, אני עולה ויורדת, גם בגוף וגם במצבי רוח…אני משתדלת. עשיתי יוגה ופילאטיס, אבל השתעממתי ולא היה לי כוח להתמיד."

הוא נשק לצווארה. "את יפה ואני אוהב את הגוף שלך."

"נראה לי שאתה רק אוהב את הגוף שלי ולשכב אתי."

"לא, לא, אל תגידי את זה. רק הגבתי לדבר הזה שאמרת."

היא שתקה והוא החריש והם ערסלו את כפותיהם, במגע שהיה חזק מהמלים שלא נאמרו, בלחיצות כמו תדר חשמלי עולה ויורד, האף מרחרח כף יד, שפתיים מרפרפות, לשון חוקרת, לוקקת קצות אצבעות, נשימות מעורבבות.

"תספר לי משהו על הילד שהיית".

"כילד אהבתי את החוץ. בילדותנו היה ואדי שחצה את השכונה, ובחורף התמלא מים והיה לנהר גועש שזרם בעוצמה מדרום השכונה שבה גרתי לצפונה, אל עבר השדות הרחוקים. ואנחנו, אחרי בית ספר, היינו בונים דמויי כלי שייט מחומרים שמצאנו ואילתרנו, והיינו רצים ומלווים את מסעם של כלי השייט, לעתים מחליקים ונופלים, לפעמים מדלגים וחומקים ממכשולים, תמיד נרטבים ומתלכלכים בבוץ, ופה שריטה ושם חבורה, וכאן כאב קהה, אבל אושר גדול ורב וקר וחם. וכשחזרתי הביתה, מזוהם מבוץ ומאושר, אימא שלי הייתה שולחת אותי להתרחץ במים קרים, שאלמד לקח.

היא העבירה אצבעות בשפתיו ובאפו ובמצחו וביקשה שיספר לה על אהבתו הראשונה.

הוא הטה את ראשו לאחור והניחו על כרית הספה ועצם את עיניו.

"מרוב אהבתי אליה הרגתי לה את הדגים."

היא כיווצה את פניה מתוך הפתעה וביקשה לומר שזה נשמע נורא אבל גם עצוב, ושזה מסקרן אותה.

אבל חיכתה שימשיך, ורק שאלה אותו לשמה. גלי, הוא השיב. קראו לה גלי.

"זה היה בכיתה ז'. היינו חברים טובים, היה בינינו קשר מיוחד ועשינו דברים ביחד. רכבנו על אופניים לספרייה ולקחנו ספרים ודיברנו עליהם והחלפנו בינינו. לפעמים הלכנו לים בערב והיינו מקשיבים למוזיקה בטייפ שהבאתי אתי ובקסטות שכל אחד מאתנו הביא. ידעתי שאני מאוהב בה אבל לא הרגשתי את זה ממנה.

"היא הייתה אחראית על האקווריום בחדר הטבע בבית הספר, ופעם הראתה לי איך היא מאכילה את הדגים. היא אמרה שצריך לטפטף להם רק קצת מהאוכל שלהם. כי אם שמים הרבה, הם יאכלו הכול וימותו.

ויום אחד נכנסתי לחדר הטבע ושמתי להם הרבה אוכל והם מתו. ובאותו היום היא באה אלי אחרי בית ספר וסיפרה לי בבכי על מה הדגים שמתו, וזאת הייתה הפעם הראשונה שנגענו והתחבקנו, ואני חושב שגם הייתה שם נשיקה, אבל אני לא בטוח, אבל אחר כך נהיינו חברים ואהבנו מאוד, עד שזה נגמר."

"איך זה נגמר?"

"היא נסעה לאילת והכירה תייר יווני והתאהבה בו."
היא ליקקה את דמעותיו. הם נרדמו על הספה חבוקים.

היא התעוררה למשמע ההתראה בסלולרי שלה ומיד כיבתה אותו, והניעה את גופה בגמישות, משילה את חיבוקו מעליה, וקמה והלכה לחבל הכביסה ולבשה את שמלתה, וחזרה לסלון והביטה בו, ישן, תמים כמו ילד, וחשבה כמה יפה הוא בשנתו. היא פסעה לעברו ונשקה קלות על שפתיו ויצאה מהבית.

רגע אחרי, הוא התעורר אל הריק ומיהר אל הדלת ואל המדרגות ואל הגן וראה אותה עומדת להיכנס לקיה פיקנטו האדומה שלה, אחרי שאספה את בנה יונתן בפעם האחרונה לפני חופשת הקיץ. 

היא חשה והסתובבה והוא לחש לה שהוא חלם שהיא עוזבת אותו וזה היה נורא.
הם לא יכלו להתחבק ולא להגיד דברים בקול.

זה היה ביולי.

באוגוסט היא כתבה לו שהיא בהריון ושהם עושים רילוקיישן לקנדה.

הוא יצא למרפסת והביט בגן הסגור, לוגם מהקפה ומתרוקן.