אני מחבב אנשים שאומרים בפשטות
אני לא יודע
תודה, חידשת לי
מצטער, לא שמתי לב
אני מחבב אנשים
שנותנים לך להשתלב בנתיב השמאלי
ואת אלה שמסמנים לך תודה – בהינד ראש ובהינף יד
כשנתת להם להשתלב בכביש
ואת ההוא, שיצא פתאום מהחניה אל הכביש – מתנצל עם יד על הלב
(בזה, הוא חוסך ממני כעס וחרון ומרכך את לבי לטובתי).
אני מחבב אנשים שמתחילים הודעה בווטסאפ ב
"בוקר טוב ינון, יצא לך לראות את המייל ששלחתי לך אתמול בעניין ה…?"
במקום: "לא ענית לי על המייל מאתמול"
אני מחבב אנשים שלא אומרים
"אתה חייב, מוכרח, צריך – לקרוא, לצפות, לחזות, ללכת…"
אלא מספרים כמה אהבו את הספר, את הסרט, את ההופעה, את התערוכה
ומסבירים בפשטות מה אהבו בהם
אני מחבב אנשים שקונים לי ספר ליום ההולדת,
לא שואלים אם כבר קראתי
אני גם מחבב אנשים שמציעים לי היכרות עם מישהי מסוימת
ומרוב שאני מחבב אותם
אני מודה להם ודוחה בעדינות את הצעתם
ושומר על כבודם