כְּשֶׁתָּבוֹאִי אֱלׇי בַּחֲלוֹם תִּתְלַבְּשִׁי חַם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָךְ קַר כְּשֶׁתַּגִּיעִי אֱלָי בַּחֲלוֹם תִּתְלַבְּשִׁי קַל שֶׁנּוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט מִתּוֹךְ שֵׁינָה בַּחֲלוֹמִי אֲנִי שׁוֹכֵב עַל גַּבֵּי וְאַתְּ מֵעָלַי, תַּלְתַּלֵּי שֹׁעֲרֵךְ זוֹלְגִים עַל פׇּנֵי כְּמוֹ טַל, כְּמוֹ גֶּשֶׁם תלתלייך קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מִתְפַּתְּלִים חַמִּים עַל גּוּפִי נוֹטְפִים עַל עוֹרִי כְּמוֹ חֶלֶב וְאַתְּ אוֹסֶפֶת אֶת שִׁפְעַת תַּלְתַּלַּיִךְ וְסוֹרֶגֶת בָּהֶם בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ

הביטו רגע בתמונה הזאת, שצילמתי הבוקר בקמפוס בזמן שלקחתי הפוגה קלה מהאאוטלוק, מפגישה מקצועית, מתכנון אסטרטגי, מסיעור מוחות קריאיטיבי; והליכה קלה להקלה על גב דואב. תמונה מרגע אחד, במקום עבודה שמעניק לי השראה והתחדשות מתמדת, הנחוצים לי כל כך כמנהל מחלקת הדיגיטל באוניברסיטה. אבל הכי מרגש אותי, יום-יום, שעה-שעה – היא התקווה שמפיחים בי הסטודנטים

אני מחבב אנשים שאומרים בפשטותאני לא יודעתודה, חידשת לימצטער, לא שמתי לב אני מחבב אנשיםשנותנים לך להשתלב בנתיב השמאליואת אלה שמסמנים לך תודה – בהינד ראש ובהינף ידכשנתת להם להשתלב בכבישואת ההוא, שיצא פתאום מהחניה אל הכביש – מתנצל עם יד על הלב(בזה, הוא חוסך ממני כעס וחרון ומרכך את לבי לטובתי). אני מחבב אנשים

את החופש הגדול האחרון של קיץ של 1983 העברנו עד הגיוס בחוף הים באשקלון. ארבעה נערים משחקים בחול ורוחצים בים. והייתה הנערה בבגד ים מפוספס שחור-לבן, שקבעה לה מושב על חלקת חוף הרחק מההמון. היא באה מדי יום בשעה שהשמש מזגה עצמה לתוך המים הרחבים וצבעה אותם בדמויי אש עזים והאדימה את פנינו הצעירים. הנערה

23 בספטמבר 2018 ראשונה להיארז הייתה כוננית הספרים. זה הכי קל. ספרים יודעים להגן על עצמם, ולא צריכים שיעטפו אותם. הם לא נשברים ולא נמעכים – יש להם צורה ברורה וסימטרית שקל לארוז בקופסאות קרטון קטנות (ספרים מצטברים נוטים להיות כבדים, לכן יש לארוז אותם בקופסאות קטנות. את זה למדתי לא מקריאה, אלא מעבודה במובינג

עצלות אינה היפוכה של פעלתנותולא של שקדנות או חריצות או יצרנות; היא ביטוי אמיתי וטבעי לנפשו של האדם,ליכולותיו ולכישוריו אני קורא את ספריי מתוך אותה עצלות,כזאת שאינה נדרכת, מתאמצת, עושה חשבון אני רק מבקש את העונג שבקריאהכפי שאני מבקש את העונג שבצפייה בסרטאו במופע מחול או האזנה למוזיקהשבאה טבעית ואינה מעייפת אותיאלא ממלאת אותי רגש

הבוקר הקצתי בשש והשתוקקתי לקפה בשוכבי במיטה חשבתי שאחרי הקפה אתמסר למלאכת הניקיון מלאכה שאני מחבב כשהיא באה לי בזמנה ולא כזאת שאני חייב לה משהו, כבר איני מוטרד מנוכחותו של אבק או שיערות פזורות ברחבי הבית ורבב פה ושם ואחרי הקפה והניקיון והקריאה, חשבתי לעצמי במיטה אצא לסיבוב בשכונה ואדבר בטלפון ואקפוץ לביקור משפחתי