כְּכָל שֶׁאֱלוֹהִים גָּדוֹל הָאָדָם קָטָן כְּכָל שֶׁאֱלוֹהִים בּוֹרֵא עוֹלָם הָעוֹלָם שָׁטוּחַ כְּכָל שֶׁרַבִּים חֲסִידָיו מִתְמַעֲטִים חֲסָדָיו אֱלוֹהִים לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת אֱלֹוהִים אִם הוּא לֹא מִצְטַנֵּף בִּמְעִילוֹ בגשם ובַּקֹּור בַּדֶּרֶךְ לָעֲבוֹדָה וְעוֹמֵד בַּתּוֹר בְּקֻופַּת חוֹלִים וּמוֹשִׁיט אֶת זְרוֹעוֹ לְאָחוֹת שֶׁתִּקַּח לוֹ דָּמִים וְיוֹשֵׁב שְׁפַל רוּחַ מוּל רוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁמְּבַשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרָה אוֹ רוֹשֵׁם לוֹ תְּרוּפָה. אִמָּא […]

כשאתה מחכה בתור, אם זה בסניף הדואר, בקצבייה, במס הכנסה או אצל הדוקטור, הופכת פיסת הנייר הממוספרת של סדר התורים לכל עולמך. בזמן הזה של ההמתנה אתה נוצר את הפתק ושומר עליו מכל משמר. אין חשוב ממנו בזמן הזה. ומעת לעת אתה חוזר ומביט בו, מנסה לשנן את המספר, שלא תחמיץ, שלא ידלגו עליך כשיגיע

לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע איזה דָּבָר שֶׁהָיָה בֵּינֵיכֶם הָיָה הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָה הָיָה סוֹפִי וּמֻחְלָט וְלֹא יִהְיֶה עוֹד שום דבר גַּם בְּדִיעֲבַד לֹא תֵּדַע כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לָשֵׂאת אֶת קִצּוֹ הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַדָּבָר שֶׁנִּגְמַר זֶה שֶׁחוֹנֵק אוֹתָךְ זֶה שֶׁפּוֹעֵר בְּךָ בּוֹר שֶׁאֵין לוֹ סוֹף וְאַתָּה מְשַׁוֵּעַ לְמַגָּע אַחֲרוֹן וְאֵין מִמֶּנּוּ עוֹד

מָה מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים שֶׁמְּחַפְּשִׂים אַהֲבָה? הֲרֵי אֲנָשִׁים מְלֵאֵי אַהֲבָה לְהַרְבֵּה דְּבָרִים הֵם אוֹהֲבִים אֶת הַיָּם, אֶת הֶהָרִים, אֶת הַמִּישׁוֹר, אֶת הַגֵּיאָיוֹת וְהָעֲמָקִים אוֹהֲבִים לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לִישֹׁן, לְהִתְקַלֵּחַ, לְקַבֵּל עִסּוּי, לְהִזְדַּיֵּן, לְעַשֵּׁן אוֹהֲבִים קָפֶה, בִּירָה, יַיִן, קוֹלָה, סוֹדָה, מִיץ תַּפּוּזִים סָחוּט אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, אֶת בּוּדְהָה, אֶת מֻחַמַּד, אֶת יֵשׁוּ אוֹהֲבִים לְטַיֵּל, אֹכֶל שֶׁל מְטוֹסִים, דְּיוּטִי

גַּעְגּוּעַי מֵעַל הַמְּמֻצָּע לָעוֹנָה אָהַבָתִּי חַמָּה מֵהָרָגִיל תְּשׁוּקָתִי גָּלִי עַד גְּבַהּ גַּלִּים כַּפּוֹת יָדַי רוּחוֹת עֵרוֹת גּוּפֵךְ הָרִים וּגְבָעוֹת וְגֵיאָיוֹת וַעֲרוּצֵי נְחָלִים תַּלְתַּלַּיִךְ יעָרוֹת וְעַנְפֵי עֵצִים צַוָּארַךְ תַּלְפִּיּוֹת, שְׂפָתַיִךְ בְּאֵר מַיִם חַיִּים עֲנָנִים נֶאֱסָפִים וְנִרְקָמִים כְּהִינוּמָה עַל פָּנַיִךְ הָעַזִּים קַיָּם חֲשָׁשׁ לְשִׁטְפוֹנוֹת בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים אֲנִי מִתְפַּשֵּׁט וְקוֹפֵץ רֹאשׁ

9 בנובמבר 2024 ימי מלחמות חרבות ברזל באין צפון ודרום לטייל בהם בשבת בהירה וחמימה באיבו של נובמבר ההפכפך ובעיצומם של ימים טרופים ואיומים ומייאשים אלה יש טבע אחר ושקט ובטוח ומרחיב דעת ונפש שאפשר לבקר בו: התערוכה "לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם" עם ציורים שכולם טבע כפי שנתפש בעיניהם של היוצרים. בדרכי חזרה

יִחַדְתִּי לְךָ צְלִיל בְּוַטְסְאַפּ צְלִיל מֻתְאָם אִישִׁית בְּאַפְּלִיקַצְיָה שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶת הַשֵּׁם 'מַעְגָּלִים' וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַצְּלִיל שְׁלַךְ הוֹלֵם עַל תֻּפֵּי אָזְנַי וְטוֹפֵחַ עַל אֻנּוֹתַי וּמִתְדַּפֵּק עַל גּוּפִי וּמַרְטִיט אֶת לִבִּי אֲנִי חַג וּמוֹעֵד וְנוֹפֵל וּמִתְרַפֵּק עַל זִכְרוֹן פָּנַיִךְ הַיָּפִים וְעַל עֵינַיִךְ הָרַכּוֹת שֶׁפַּעַם הָיוּ בְּמֶרְחָק נְגִיעָה וְאֶצְבְּעוֹת וְנוֹכְחוּת שֶׁמִּלְּאָה אֶת חֲלַל לִבִּי וְאֶת חַדְרֵי הַבַּיִת

בָּעֶרֶבשָׁעָה לִפְנֵי בּוֹאֵךְהִתְרוֹקְנוּ הַבְּרָזִים מִמַּיִםוּבְמוֹקֵד 106 שֶׁל הַעִירְיָּההָיְתָה הוֹדָעָה עַל פִּיצוּץ בְּצִנּוֹר בַּשְּׁכוּנָהבֲּשָׁעָה שֶׁלִּפְנֵי בּוֹאֵךְסָפַרְתִּי אֶת מְלַאי הַנּוֹזְלִיםוּמָנִיתִייַיִן וּבִירָהוּמְרָק עֲדָשִׁיםוּבַקְבּוּק מַיִם קָרִים בַּמְּקָרֵר בְּשָׁעָה שֶׁלִּפְנֵי בּוֹאֵךְשָׁלַפְתִּי מַגְּבוֹנִים לַחִים מֵהַחֲבִילָהיָרַדְתִּי עַל בִּרְכֵּיוְהִתְחַלְתִּי מְנַגֵּב אֶת מַסְלוּל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ הַצָּפוּידֶּלֶת הַכְּנִיסָהשֵׁרוּתִיםהַמַּעֲבָר בַּסָּלוֹןאֵזוֹר הָעִשּׁוּן בַּמִּרְפֶּסֶתרַחֲבַת הַמְּקָרֵר(אוּלַי יִתְחַשֵּׁק לָךְ הַתַּפּוּחַ הָאָהוּב עָלַיִךְ, פִּינְק לֶיְדִּי)וּגְבוּלוֹת הַמִּטָּהבְּשָׁעָה לִפְנֵי בּוֹאֵךְסָפַרְתִּי אֶת מְלַאי הַנּוֹזְלִיםוּמָנִיתִיאֶת