אריזה
23 בספטמבר 2018 ראשונה להיארז הייתה כוננית הספרים. זה הכי קל. ספרים יודעים להגן על עצמם, ולא צריכים שיעטפו אותם.
בשבח העצלות //
עצלות אינה היפוכה של פעלתנותולא של שקדנות או חריצות או יצרנות; היא ביטוי אמיתי וטבעי לנפשו של האדם,ליכולותיו ולכישוריו אני
מקום לאהבה // סיפור
לפני שבאה לו רווחתו הכלכלית בנסיבות יוצאות דופן, נחום חי בפחד ובדאגה. הפחידו אותו למשל המכתבים בתיבת הדואר, לרוב היו
עצלות שאננה ונינוחה של שבת בבוקר לפני יום כיפור //
הבוקר הקצתי בשש והשתוקקתי לקפה בשוכבי במיטה חשבתי שאחרי הקפה אתמסר למלאכת הניקיון מלאכה שאני מחבב כשהיא באה לי בזמנה
אֵין מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים //
לֹא בְּאֱמֶת, אֵין מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים אֵין דָּבָר כָּזֶה הַגְשָׁמָה עַצְמִית יֵשׁ פָּשׁוּט לִחְיוֹת כִּי בְּכָל רֶגַע אוּלַי תֵּחָטֵף, תֵּרָצַח, תֵּהָרֵג,
גַּג //
אַחֲרֵי מְסִבַּת הַגַּג מוּל הַבִּימָה אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֵלַיִךְ אַתְּ עוֹנָה "אֵיךְ יָדַעְתְּ שֶׁאֲנִי לֹא נִרְדֶּמֶת?" אֲנִי אוֹמֵר, אֲנִי שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת
וְזֶה מָה שֶׁמְּיֻחָד בָּזֶה //
זֶה לֹא כָּזֶה מְיֻחָדלְהַגִּיד לָךְשֶׁבְּדִיּוּק חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְכְּשֶׁאֲנִי לֹא מַפְסִיקלַחְשֹׁב עָלַיִךְוְזֶה מָה שֶׁמְּיֻחָד בָּזֶה
אחרון // 7.10
לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע איזה דָּבָר שֶׁהָיָה בֵּינֵיכֶם הָיָה הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָה הָיָה סוֹפִי וּמֻחְלָט וְלֹא יִהְיֶה עוֹד שום דבר גַּם בְּדִיעֲבַד
מָה מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים שֶׁמְּחַפְּשִׂים אַהֲבָה? //
מָה מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים שֶׁמְּחַפְּשִׂים אַהֲבָה? הֲרֵי אֲנָשִׁים מְלֵאֵי אַהֲבָה לְהַרְבֵּה דְּבָרִים הֵם אוֹהֲבִים אֶת הַיָּם, אֶת הֶהָרִים, אֶת הַמִּישׁוֹר, אֶת
הייתי גונב את לבך בלי כוונה או רצון למכור
4.6.2019 לשאלת יקירתי, מה עשיתי בשבת בבוקרולמה לא השבתי להודעתך בווטסאפ, אהובתי, הסוכנת העמלנית של חדרי לבי: היה לי בוקר