ינון חיימי ; חושב ; כותב

אַתְּ וַאֲנִי שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים עֲצוּבִים.אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּצְמִידִי אֶת שְׂפָתַיִךְ לִשְׂפָתַיעַד כְּאֵב, עַד שֶׁלֹּא נוּכַל לְדַבֵּר עַל הַמַּצָּב.הַנִּיחִי אֶת כַּפּוֹתַיִךְ הָרַכּוֹתעַל

אחרי העבודה הלכתי להסתפר אבל אריק הספר היה סגור נכנסתי לשכנתו, חנות פרחים ועציצים כדי לברר על אריק היא השיבה

כבר הפסקתי לנדנד ולתקן אנשים בענייני שפה שידברו ויכתבו האנשים איך שיוצא ובא להם – עד שזה הגיע לתור בסופר

אַחֲרֵי מְסִבַּת הַגַּג מוּל הַבִּימָה אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֵלַיִךְ אַתְּ עוֹנָה "אֵיךְ יָדַעְתְּ שֶׁאֲנִי לֹא נִרְדֶּמֶת?" אֲנִי אוֹמֵר, אֲנִי שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת

אִלּוּ מִשְׁלַח יָדִי הָיָה סֵפֶר, שִׁיר, סִיר קֶמַח, שֶׁמֶן זַיִת, מֶלַח שָׁדַיִם, שְׂפָתַיִם נְסִיעוֹת שְׁכִיבַת פְּרַקְדָּן וְאַתְּ הָיִיתִי הָאִישׁ הֶעָשִׁיר

אֲנִי לֹא אוֹהֵב לִסְגֹּר מַעְגָּלִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֹא טוֹב לִסְגֹּור מַעְגָּלִים זֶה לֹא הַתַּפְקִיד שֶׁלִּי וְלֹא שָׁלָךְ לִסְגֹּר מַעְגָּלִים,

אֶת שְׁתִי וַאֲנִי עֶרֶב הַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ חוּטִים צִבְעוֹנִיִּים וְאַהֲבָתֵנוּ מַחַט פַּעַם אוֹרֶגֶת כְּסוּת ופַּעַם פּוֹרֶמֶת וְחוֹשֶׂפֶת אֶת מַעֲרֻמֵּינוּ וּמִנְּטִיפָהּ דָּם

כְּשֶׁהַבֵּן בָּא לְבִקּוּר אֵצֶל אִמּוֹ הַזְּקֵנָה וְיוֹצֵא אֶל הַמִּרְפֶּסֶת הַצּוֹפָה אֶל הַגִּנָּה הָרְחָבָה עִם שְׁתִילֵי הַתִּירָס שֶׁזָּרְעָה אִמּוֹ בְּרֹב יְגִיעָה