רחובות מלטה משובצים מרפסות עץ סגורות, צבועות בירוק, כחול, אדום או צהוב, שהפכו לסמל אדריכלי מובהק של האי,
אך מאחוריהן מסתתר גם סיפור תרבותי וחברתי.
במאה ה־17, בהשפעת סגנון הבארוק האירופי, החלו להופיע כאן המרפסות הסגורות מעץ.
הן נולדו תחילה בעיר העתיקה מדינה, ומשם התפשטו לשאר הערים.

המלטזים לקחו את הרעיון האירופי והפכו אותו לשלהם: שילוב של עץ, אור ים תיכוני וצבעים עזים.
אבל מעבר ליופי, הייתה למרפסות גם משמעות חברתית.
באותן תקופות, בהשראת התרבות המוסלמית ששלטה באיים במשך מאות שנים,
נאסר על נשים להיראות ברחוב או להשתתף באירועים ציבוריים.
המרפסות הסגורות הפכו למרחב התבוננות, מקום שבו יכלו הנשים לצפות בחיים שמתרחשים בחוץ מבלי להיחשף לעיני העוברים והשבים.
עם השנים הפכו המרפסות לסמל של יוקרה ומעמד, אחר כך לסמל של זהות מקומית, והיום הן חלק מהנוף, מהיופי הצבעוני של מלטה.