מִכָּל הַמִּלִּים שֶׁבָּעוֹלָם
שֶׁרוֹצוֹת וּמִשְׁתַּדְּלוֹת כָּל כָּךְ
וּמְנַסּוֹת לְהַגִּיד דְּבָרִים
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּלָּה הֲכִי הַקְּטַנָּה,
הַצְּנוּעָה וְהַפְּשׁוּטָה שֶׁבָּהֶן
שֶׁהִיא כְּמוֹ כֵּן וְלֹא
וַאֲבָל וַחֲבָל
אֲנִי אוֹהֵב אֶת
נוּ
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת
קִצְרַת רוּחַ, חַסְרַת סַבְלָנוּת, כָּזֹאת שֶׁאֵין לָהּ זְמַן
לְכָל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא מוֹבִילִים לְשׁוּם דָּבָר וְדוֹחֶקֶת לְתַכְלֶ'סְ
"נוּ כְּבָר!"
וְהִיא לִפְעָמִים מְחַבֶּרֶת בֵּין הַתְחָלָה שֶׁל אָנֶקְדּוֹטָה לְהֶמְשֵׁכָהּ:
"נוּ, אָז מָה אַגִּיד לָכֶם… בַּסּוֹף הִתְבָּרֵר ש.."
וְיֵשׁ בְּכוֹחָהּ לְבַטֵּל אוֹ לְהִסְתַּיֵּג מִדָּבָר אוֹ עִנְיָן
"נוּ, בֶּאֱמֶת!"
אוֹ לְבַטֵּא אֲדִישׁוּת וְרִפְיוֹן וְחֹסֶר עִנְיָן
"נוּ טוֹב"
וְהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת חִנָּנִית וּמִתְלַהֶבֶת וּמְבַקֶּשֶׁת עוֹד מֵהַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה:
"נוּ, סַפֵּר כְּבָר"
מָה ה"נו" שֶׁלָּכֶם?