הֲכִי אָהַבְתִּי לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עַל הַבֶּטֶן שֶׁלָּהּ
הִיא הָיְתָה כָּרִית הַבְּטִיחוּת שֶׁלִּי.
כְּשֶׁרֹאשִׁי נָח עַל הַבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁלָּהּ
לֹא פָּרְצָה מִלְחָמָה, לֹא הִתְגַּלְּתָה מַחֲלָה
הָיָה שָׁלוֹם, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה
לֹא הָיְתָה עֵת, לֹא הָיָה זְמַן
מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן דָּמְמוּ, שׁוֹעִים לְאַהֲבָתֵנוּ הָעַל זְמַנִּית
כְּשֶׁרֹאשִׁי נָח עַל בֶּטֶן הָאִשָּׁה שֶׁלָּהּ
שְׁנָתִי בָּאָה אֱלֵי בְּקַלּוּת כְּמוֹ תִּינוֹק עַל אִמּוֹ
וְעַכְשָׁו נְדוּדִים וּמִלְחָמָה וְרַעַשׁ גָּדוֹל
וְגַעְגּוּעַ עַז
בתמונה: ציור של רָפָאֵל, שנחשב בתחום הציור למייצג המושלם של תקופת הרנסאנס בשיאו. הציור לא נמכר ולא הוזמן, כי הייתה היא אהובתו של הצייר, והוא רק תיעד אותה וחשק בה ואהב אותה וחתם את שמו על הצמיד שעל זרועה