בנסיעתי לפרובאנס לפני כשבועיים ביקרתי בבית החולים שבו אושפז וינסנט ואן גוך לאחר שחתך את אוזנו, אתמול לפני 137 שנה. בתמונות כאן: בית החולים כפי שצייר אותו ואן גוך, וצילום שלי מביקורי במקום.למה ואן גוך פצע את עצמו?בפברואר 1888, אחרי שנתיים בפריז, שהעיקה עליו בהמולתה ובאפרוריותה כפי שחש אותה, ואן גוך חלם על מקום שקט, […]

יש סיפורים שמלווים את תולדות האמנות כמו צל. כאלה שהאמנים חזרו אליהם שוב ושוב, כל דור מפרש מחדש את אותו רגע על-זמני. אחד מהם הוא הבשורה, הרגע שבו המלאך גבריאל מבשר למרים שהיא נושאת בבטנה את ישו.זאת אחת הסצנות המצוירות ביותר באירופה. מהרנסנס המוקדם דרך הרנסנס הגבוה ועד הבארוק, אמנים מצאו בה הזדמנות לספר מחדש

הֲכִי אָהַבְתִּי לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עַל הַבֶּטֶן שֶׁלָּהּהִיא הָיְתָה כָּרִית הַבְּטִיחוּת שֶׁלִּי.כְּשֶׁרֹאשִׁי נָח עַל הַבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁלָּהּלֹא פָּרְצָה מִלְחָמָה, לֹא הִתְגַּלְּתָה מַחֲלָההָיָה שָׁלוֹם, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָהלֹא הָיְתָה עֵת, לֹא הָיָה זְמַןמְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן דָּמְמוּ, שׁוֹעִים לְאַהֲבָתֵנוּ הָעַל זְמַנִּיתכְּשֶׁרֹאשִׁי נָח עַל בֶּטֶן הָאִשָּׁה שֶׁלָּהּשְׁנָתִי בָּאָה אֱלֵי בְּקַלּוּת כְּמוֹ תִּינוֹק עַל אִמּוֹוְעַכְשָׁו נְדוּדִים וּמִלְחָמָה וְרַעַשׁ גָּדוֹלוְגַעְגּוּעַ עַזבתמונה: ציור

ביטולי הטיסות שלי לאיטליה העציבו אותי מאוד, אז אני מתנחם בזכרונות מנסיעותיי הקודמות לארץ אהבתי. אחת מהן, ביולי 2025, בביקור בגלריה אופיצי בפירנצה. אני עומד דקות ארוכות מול הציור "אביב" של סנדרו בוטיצ'לי. בואו אתי למסע קצר לסיפורה של יצירת מופת רנסאנסית:ראשונה ראיתי את ונוס, עומדת במרכז, שקטה, כמעט אדישה למה שמתרחש סביבה. אבל מה

יש הפסקת אש עכשיו, קחו נשימה ובואו אתי למסע קצר בתולדות האומנות.והפעם – פסל אפולו ודפנה בגלריה בורגזה ברומא.אחת הדרכים היפות להעמיק את ההנאה מיצירת אמנות היא להכיר את הסיפור שלה. כך למשל קורה מול הפסל "אפולו ודפנה" של ג'אן לורנצו ברניני, מהפסלים המרשימים בגלריה בורגזה ברומא. הפסל מתאר רגע שיא בסיפור שהתחיל בעלבון, המשיך

אזרחי ישראל מתבקשים לטפוח על מצחםלהרים את גבותיהם בתשעים מעלותלשמוט את לסתותיהםלצבוט את עורםלהתפכח משלל הבטחות השוואלרקוע חזק ברגלייםלצעוק בקול גדולולשאול את עצמם:כן? באמת? יכול להיות שסתם הוקרבנו ככהוהוטלנו למלחמת בררה חסרת תוחלת?אזרחי ישראל מתבקשים להישאר בקרבת מרחבים מוגנים.הציור פה הוא של הצייר הגרמני אוטו דיקס, מהבולטים באומני גרמניה בין שתי מלחמות העולם, שלא הסכימו

דונלד טראמפ הילד לא זכה לחיבוק מאביו ואולי משום כך העביר את חייו הבוגרים בחיפוש בלתי פוסק אחר אהבה והערצה ואישור; רודף כיבודים ופרסים ומחיאות כפיים, שיצא למלחמה איומה, מיותרת וכושלת – בתקווה לזכות בהערכה, כמושיע העולם.הוא איש מסכן. הייתי חומל עליו כאדם, אלמלא היה אחד האנשים המשפיעים והמסוכנים לשלום העולם.זה מזכיר לי את נרקיס,

עבור האמריקאי הממוצע, דלק הוא לא רק הוצאה – הוא מדד לחופש, לאיכות חיים, לביטחון אישי. בארצות הברית מחיר הדלק הוא הדופק של הכלכלה. כשהמחיר עולה בגלל מלחמה במזרח התיכון, האזרחים בארצות הברית רואים בה פגיעה בחירות האישית שלהם.אדוארד הופר צייר את הבדידות והשקט של תחנות הדלק באמצע המאה הקודמת. בשבועות האחרונים השקט הזה הוחלף

זוהי אחת היצירות המפורסמות והמשפיעות ביותר בתולדות האמנות: "רפסודת המדוזה" (Le Radeau de la Méduse) של הצייר הצרפתי תיאודור ז'ריקו (Théodore Géricault).בואו אתי לעוד מסע בתולדות האומנות, והפעם יצירה עצומה, גם בממדיה הפיזיים, אבל כזאת המתארת אירוע מזעזע שקרה באמת ב-1816: טביעתה של הספינה הצרפתית "מדוזה" מול חופי סנגל. בשל מחסור בסירות הצלה, 147 איש

בשנים האחרונות, בכל פעם כשראיתי מכונית עם ארבעה דגלי ישראל מתנוססים מכל חלון, חשתי אי נוחות, ואף תיעוב וסלידה כלפי ההפגנתיות הלאומית המוגזמת הזאת. צעקה אלימה ומופרעת מול לחישה שקט ומיושבת דעת. ה\כי חשדתי שמדובר יותר בלאומנות של עליונות מאשר בלאומיות גאה באמת. וזכרתי את הביטוי:"הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל."כשסמואל ג'ונסון, מילונאי וסופר אנגלי