את החופש הגדול האחרון של קיץ של 1983 העברנו עד הגיוס בחוף הים באשקלון. ארבעה נערים משחקים בחול ורוחצים בים. והייתה הנערה בבגד ים מפוספס שחור-לבן, שקבעה לה מושב על חלקת חוף הרחק מההמון. היא באה מדי יום בשעה שהשמש מזגה עצמה לתוך המים הרחבים וצבעה אותם בדמויי אש עזים והאדימה את פנינו הצעירים. הנערה

23 בספטמבר 2018 ראשונה להיארז הייתה כוננית הספרים. זה הכי קל. ספרים יודעים להגן על עצמם, ולא צריכים שיעטפו אותם. הם לא נשברים ולא נמעכים – יש להם צורה ברורה וסימטרית שקל לארוז בקופסאות קרטון קטנות (ספרים מצטברים נוטים להיות כבדים, לכן יש לארוז אותם בקופסאות קטנות. את זה למדתי לא מקריאה, אלא מעבודה במובינג

18.10.23 אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם? // אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם הַיְּמָמוֹת מֻתָּכוֹת בְּאֵשׁ הַמִּלְחָמָה וְנִמְתָּחוֹת לִרְצוּעַת בַּרְזֶל הוֹלֶכֶת וּמִתְאָרֶכֶת  רְצוּעַת בַּרְזֶל חֲקוּקַת כְּאֵב, יָגוֹן, תּוּגָה, זַעַם וַחֲרָדָה מִתְפַּתֶּלֶת סְבִיב הַגָּרוֹן אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁסְּתָו עַכְשָׁו וּבִשְׂדוֹת הַקֶּטֶל  הַחֲצָבִים דּוֹלְקִים  כְּמוֹ נֵרוֹת נְשָׁמָה

עצלות אינה היפוכה של פעלתנותולא של שקדנות או חריצות או יצרנות; היא ביטוי אמיתי וטבעי לנפשו של האדם,ליכולותיו ולכישוריו אני קורא את ספריי מתוך אותה עצלות,כזאת שאינה נדרכת, מתאמצת, עושה חשבון אני רק מבקש את העונג שבקריאהכפי שאני מבקש את העונג שבצפייה בסרטאו במופע מחול או האזנה למוזיקהשבאה טבעית ואינה מעייפת אותיאלא ממלאת אותי רגש

הבוקר הקצתי בשש והשתוקקתי לקפה בשוכבי במיטה חשבתי שאחרי הקפה אתמסר למלאכת הניקיון מלאכה שאני מחבב כשהיא באה לי בזמנה ולא כזאת שאני חייב לה משהו, כבר איני מוטרד מנוכחותו של אבק או שיערות פזורות ברחבי הבית ורבב פה ושם ואחרי הקפה והניקיון והקריאה, חשבתי לעצמי במיטה אצא לסיבוב בשכונה ואדבר בטלפון ואקפוץ לביקור משפחתי