היום ביקרתי במוזיאון פלאצו ברבריני. באתי בעיקר בשביל קראווג'יו, אבל לא רק. שעות הסתובבתי בין אולמות של רנסנס ובארוק כשרוחי טובה עלי, דעתי מיושבת, נפשי כמהה לגילוי ואני מתמלא רוח חמדנית ומתאווה לבלוע את שעיניי רואות.
אבל מתוך ים היצירות שראיתי היום, היה ציור אחד שחיכיתי לו במיוחד. למדתי עליו עוד לפני הביקור, ראיתי צילומים, הבנתי את הרעיון שמאחוריו. ידעתי פחות או יותר למה לצפות. ובכל זאת, כשעמדתי מול "אלגוריה של העיבור ללא חטא" של ג'ורג' וזארי – נפעמתי.
קודם כול בגלל הגודל.
שום צילום לא באמת מכין אותך לממדים שלו. יותר משלושה מטרים גובה, גדול ממך כמעט כפליים. ויש בו עוצמה – פיזית ורגשית, ועושר פרטים ודמויות ודרמה שגורמים לך להתמסר, כמו לקריאתו של ספר אהוב או לסצנה קולנועית סוחפת, ופשוט להביט בסיפור בצבעים שנגלה לעיניך.
אבל זה לא ציור שמתגלה מיד. בהתחלה הוא כמעט מציף. עשרות דמויות, תנועה בלתי פוסקת, גופים מתפתלים, מבטים, מחוות, שכבות של סיפור וסמליות. אבל לאט-לאט מתחיל להתבהר.

למה מכל היצירות שראיתי היום, אני כותב דווקא עליו?
לבד מאיכויותיו האומנותיות, אני חושב שבחרתי בו כי הוא מייצג רעיון אוניברסלי. הוא מספר את הסיפור שלנו כבני אדם, ומשהו מהמורשת היהודית העתיקה שלנו.

מה הסיפור של הציור?
(בחרתי לצרף את התמונה שצילמתי, למרות הפרעות התאורה בצדדים, ולא תצלום מושלם וצלול, כי רציתי שגם זה יהיה אותנטי. כמו התחושות שלי כלפי הציור שריתק אותי אליו.)
יש בציור ייצוג של שני עולמות. למעלה עולם של אור טהור; למטה אנחנו.
למעלה: מרים יושבת בתוך הילה שמימית, מוקפת מלאכים קטנים, שקטה ושלווה, מרחפת מעל הכאב והכאוס האנושי. רגלה דורכת על ראשה של דמות. תיכף נבין מי היא.
במרכז נמצא עץ הדעת. אבל הוא לא עץ רגיל. במקום גזע פשוט, הוא כרוך בדמות מפותלת של חצי אדם-חצי נחש, כבול ומעוות. כאילו הרוע עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מהסיפור האנושי, אבל גם כזה שניתן להביסו.
למטה אדם וחווה, עירומים ופגיעים, מביטים מעלה. סביבם דמויות מהמקרא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, דוד המלך ונביאים. כולם חלק משרשרת ארוכה של אנושות שנעה בין טוב לרע, בין אמת לשקר, לפיתוי וליצר לחולשה.
למרות שהיא משקפת רעיון דתי לכאורה – ביצירה "אלגוריה של העיבור ללא חטא", יש גם משהו עמוק מהסיפור שלנו, של המורשת שממנה באנו, ושל השאלות העתיקות על חטא, גורל, כאב, תיקון ותקווה.

——-

ג'ורג'ו וזארי (באיטלקית: Giorgio Vasari) היה צייר, אדריכל והיסטוריון אמנות איטלקי מתקופת הרנסאנס, שפעל רבות בערים מרכזיות כמו פירנצה ורומא. הוא נחשב לאדם שהמציא את מושג ה"רנסאנס" וטבע את המונח. הוא כתב את הספר על חיי האמנים של הרנסנס וסייע לעצב את הדרך שבה אנחנו מבינים את תולדות האמנות